פינוי בינוי הוא תהליך במסגרת התחדשות עירונית שבו הורסים מספר בניינים ישנים ובונים במקומם בניינים חדשים ומחוזקים לפי תקני בנייה מחמירים ועדכניים יותר, לרוב גבוהים יותר ועם יותר דירות מהבניינים שנהרסו.
הרעיון של פינוי-בינוי החל להתגבש אצל ממשלות ישראל בשנות ה-60 של המאה הקודמת ומקורו באירופה ובארה"ב. בשנת 1965 הכנסת חוקקה את "חוק פינוי ובינוי של אזורי שיקום התשכ"ה 1965", אך למרות זאת רק בשנת 1998 פינוי בינוי הוכרז רשמית כמדיניות ממשלתית.
ביצוע תהליך פינוי בינוי כפוף לתוכנית בניין עיר (תב"ע) בסמכות החלטה של ועדה מחוזית. לרוב כשמתבצע פינוי בינוי בשכונה קיימת, השכונה חדשה צפופה יותר ולכן הבנייה מלווה בשדרוג בתשתיות, תוך שילוב שטחים ירוקים וציבוריים. על מנת לאפשר תהליך פינוי בינוי, המתחם חייב להיות מוכרז על ידי המדינה לכזה המיועד לפינוי בינוי. בדרך כלל פינוי בינוי מתייחס למתחמים שלמים וחייב לכלול לפחות 24 יחידות דיור בנויות בלפחות 2 בניינים קיימים.
באוקטובר 2021 אישרה ועדת הפנים לקריאה שניה ושלישית את התיקון לחוק פינוי בינוי, אשר יפחית את הרוב הדרוש לתביעת בעל דירה שלא מסכים לעסקת פינוי-בינוי לשני שליש (66%) מבעלי הדירות
בעלי הזכויות בקרקע מתאגדים ומבקשים לבצע עסקת קומבינציה מול יזם אשר יספק להם שרותי בניה, בטוחות, פטור ממסים, דיור חליפי, קרן תחזוקה לבניין הישן, תשלום לוועד הבית של הבניין החדש לתקופה של 5-10 שנים, ועוד זכויות נוספות שמגיעות להם מתוקף חוק פינוי בינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), התשס"ו-2006.
במסלול רשויות המדינה מכריזה קודם על מתחם ככזה המיועד לפינוי בינוי ותוקף צו ההכרזה הוא ל-6 שנים עם אופציה להארכה לעוד 6 שנים. לאחר מכן המדינה חותמת על הסכם עם הרשות המקומית הרלוונטית ומעבירה לה את האחריות לקדם את הפרויקט. בהמשך, הרשות צריכה להכין תכנית מפורטת לתוספת זכויות בנייה ולהביא לאישורה הסטטוטורי במוסדות התכנון. ובשלב האחרון האחריות על קידום העסקה מול היזם מוטלת על בעלי הנכסים.
במסלול מיסוי הפרויקט מקודם ביוזמת הדיירים או ביוזמת יזם פרטי שפונים למדינה בבקשה שתכריז על מתחם כמיועד לפינוי בינוי. ההכרזה של המדינה מקנה הטבות במס שבח, במס רכישה ובמע"מ על שירותי הבנייה, והיזמים מצידם מממנים את הכנת התכנית המפורטת ומקדמים את אישורה בוועדות התכנון. מלבד הטבות המס.
© זכויות שמורות לאלרון התחדשות עירונית
